פרק א. הזכות לקצבאות זיקנה

פרק א. הזכות לקצבאות זיקנה

 

כלל, הזכות לקבל קצבאות זיקנה מבוססת על רשימה סגורה וברורה של אמות מידה חוקיות הכוללות שלוש דרישות בסיסיות: 

1. תקופת אכשרה.

2. גיל 

3. תושבות

ישנם קבוצות שפטורות מחלק מהדרישות הללו (לדוגמא, עולים חדשים, עקרות בית, נשים לא נשואות, ועוד) .

מי זכאי לקצבת זיקנה? 

1. תקופת אכשרה:

תקופת אכשרה היא פרק זמן מינימאלי של תשלום דמי ביטוח כתנאי לזכאות לקבלת הקצבה. בכל הנוגע לקצבאות זיקנה, הזכות לקבלת קצבאות זקנה קשורה לתשלומים אשר הועברו במשך השנים על ידי המבוטח ו/או המעביד למוסד לביטוח לאומי. חוק ביטוח לאומי מגדיר כי תנאי לקבלת קצבת הזקנה הנו שהמבוטח קיים תקופת אכשרה שככלל הנה 60 חודשים (רצופים או לא רצופים) בהם היה האדם מבוטח בעשר השנים שקדמו לגיל המזכה לקצבת הזקנה.

לחילופין, אדם זכאי לקצבה במידה והיה מבוטח במשך 144 חודשים (רצופים או לא רצופים) או לא פחות מ-60 חודשים בהם היה מבוטח במקרים מיוחדים.

2. תושבות

השאלה מי הוא ''תושב'' המדינה היא פשוטה כאשר מדובר באדם שמתגורר שנים ארוכות בישראל. יחד עם זאת, שאלת הגדרת המושג ''תושב'' הופכת להיות סבוכה במקרים מסויימים בגיל זיקנה, וההכרעה חייבת להעשות בכל מקרה לגופו. ככלל, העיקרון המשפטי הבסיסי הוא ש''תושבות'' הוא מקום ''מרכז החיים'' של האדם. מדובר בשילוב של היבטים אובייקטיבים (היכן האדם מתגורר, היכן חסכונותיו, היכן משפחתו, היכן הוא שוהה בפועל רב הזמן) והיבטים סובייקטיביים (להיכן אדם מרגיש שהוא שייך, איפה אדם רואה את שייכותו). 

3. גיל

גיל זכאות מוחלטת לקבלת קצבת זיקנה 

גיל הזכאות המוחלטת (כלומר, שללא כל קשר לרמת ההכנסות שיש לאדם – הוא זכאי לקבל קצבת זיקנה) לקצבת זקנה הוא 70 לגברים ולנשים.

גיל זכאות לקצבת זקנה המותנה במבחן הכנסות 

אם לאדם אין הכנסה העולה על ''הכנסה מירבית'' – הוא זכאי לקבל את קצבת הזיקנה כבר בגיל הפרישה 

הסבר על פרקי החוק