פרק ז. התערבות עובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים (פקיד סעד)

פרק ז. התערבות עובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים (פקיד סעד)

 

בשנת 1966 נחקק חוק ההגנה על חוסים. חוק זה מגן על הזקנים באמצעות הענקת כוח חוקי לעובדים סוציאלים שמונו לתפקיד לחקור את המצב, לנסות ולפתור את המצב בדרך של שיתוף פעולה והסכמה, ובמידה שדרך זו נכשלת – אף לפנות לבית המשפט ולכפות את הפתרון הראוי. נפרט להלן את הדרכים הקבועות בחוק.
 
מי זה עובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים ומה סמכויותיו? 
אחד מבעלי התפקידים החשובים ביותר בשרות החברתי ובטיפול בכל נושא ההתעללות בזקנים ובעל יכולת ענישה ברשות החוק הינו עובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים . כמוגדר בחוק שירותי סעד, תשי''ח- 1958 , עובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים הוא ''מי שכשיר לעבודה סוציאלית ואשר שר הסעד מינה אותו לתפקיד זה''.  הוא עובד סוציאלי כשיר שעבר השתלמות מיוחדת בתחום החוק ותקנותיו . בכל הנוגע להופעה בבית משפט- הוא מוסמך לערוך חקירה, להגיש תסקירים לבית משפט, להמליץ על דרכי טיפול על פי צו ולהוציא לפועל החלטת בית משפט. עובד סוציאלי לחוק הגנה על חוסים תשכ''ו- 1966 רשאי לצורך מילוי תפקידו להיכנס לכל מקום בו נמצא או עשוי להימצא זקן חוסה, לחקור כל אדם שהוא סבור שיש לו ידיעות הנוגעות לחוסה ולחייב את הנחקר לענות לו תשובות כנות ומלאות, אלא אם מתן התשובה תגולל עליו אשמה פלילית. 
 
מי הוא ''חוסה''? 
''חוסה'' הינו מי שמפאת זיקנה אינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו הבסיסיים: מזון, מדור, קורת גג, בריאות, כלכלה, לבוש וצרכי חיים בסיסיים אחרים. 
 
מי הוא ''אחראי על חוסה''?
''אחראי על חוסה'' מוגדר בחוק כהורה, לרבות הורה חורג, מאמץ, אפוטרופוס או מי שהחוסה נמצא במשמורתו או בהשגחתו, או מי שהחוסה נתון באותה שעה להשפעתו. 
 
התערבות על מנת למנוע ''ניצול''מצבים של הפקרה או זניחת זקנים פרק ב' של החוק, שכותרתו היא ''הגנה מפני ניצול'', מתמודד עם המצב החברתי שבני משפחה שכבד עליהם עול הטיפול בקרובם הנכה או הזקן, מביאים אותם לכיכר העירייה או ללשכת הסעד (ככינויה אז) ומשאירים אותם לחסדי הממסד או שהיו עוזבים אותם במרכז העיר לקבץ נדבות. החוק קובע שהפקרה שכזו של זקנים, במקום ציבורי או על מנת להפעיל לחץ הינה עבירה פלילית. בנוסף, החוק גם מקנה סמכות לקצין משטרה ''לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, להעברת החוסה למקום מגוריו, או, בהתייעצות עם פקיד סעד, למקום מתאים אחר''. יחד עם זאת, במידה והחוסה מועבר למקום שהוא מחוץ לרשותו של האחראי לחוסה (כמו לדוגמא, לבית אבות), לא יוחזק בו החוסה יותר משבוע ימים אלא באישור בית המשפט.
 
התערבות על מנת להגן על שלומו של חוסה: פניה לבית המשפט 
פרק ג' של החוק מקנה סמכות לעובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים לפנות לבית המשפט בכל מקרה שבו הוא סבור כי שלומו הגופני או הנפשי של הזקן החוסה עלול להפגע פגיעה חמורה, וכי הדרך היחידה למנוע את הסכנה היא לפנות לבית המשפט הואיל והוא מסרב לקבל את הטיפול הדרוש. בכל מקרה שמוגשת בקשה שכזו על ידי עובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים , בית המשפט חייב לשמוע את עובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים ואת הזקן עצמו (אם הוא מסוגל להבין בענין, ואם אינו מסוגל להבין בעניין – אז לשמוע את האחראי עליו). 
לאחר שמיעת הצדדים, החוק מקנה לבית המשפט סמכות מאוד רחבה לתת כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של הזקן החוסה. 
במילים אחרות, החוק מפקיד את הכוח לנקיטת ההליך ולהגנה על החוסה בידי עובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים . בית המשפט משמש כלי פיקוח ובקרה, אך בסופו של דבר הוא פועל על סמך חוות הדעת המקצועיות המוצגות לו מטעם עובדים סוציאלים לחוק ההגנה על חוסים . דרכי ההתערבות ושיטות הפעולה יכולות להיות שונות ומגוונות, ולעובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים שיקול דעת נרחב בכל הנוגע לבחירת הצו השיפוטי אותו יבקש. החוק מצידו מעניק לבית המשפט כר נרחב לפעולה, ומסמיך אותו לתת ''כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה.'' 
יחד עם זאת, החוק מציב גבולות לשיקול הדעת על פי החוק: ראשית, בית המשפט צריך לשמוע את עובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים , וכן את האחראי לחוסה והחוסה, בטרם ייתן החלטתו. שנית, אסור לבית המשפט להורות על טיפול רפואי בניגוד לרצונו של חוסה בגיר, אלא אם החוסה לקוי בשכלו או שהוא מתנגד לטיפול מטעמים לא סבירים. במציאות של חוק זכויות החולה ספק גם אם בית המשפט יכפה טיפול רפואי על חוסה גם אם טעמיו אינם סבירים, כל עוד הוא מבין ומודע להשלכות החלטתו. שלישית, החלטה של בית משפט להעביר את החוסה למעון (בית אבות) או לבית חולים מוגבלת לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים. ולבסוף, במידה והצו מחייב הפעלת כוח לשם ביצועו, הדבר ייעשה רק באמצעות המשטרה. 
מלשון החוק ברור כי הפניה לבית המשפט על ידי עובד סוציאלי לחוק ההגנה על חוסים צריכה להיעשות רק במקרים קיצוניים (פגיעה חמורה), אשר הגיעו לבית משפט רק לאחר שהדברים נבחנו לעומקם והניסיונות לפותרם בדרכים אלטרנטיביות נכשל (הזקן אינו מסכים לטיפול הנדרש). מדובר בהתערבות מהירה ונקודתית, המאפשרת הפעלת סמכות חוקית לחילוץ זקנים ממצבים קשים של התעללות, שאין להם את הכוחות העצמיים להתמודד עימן. יחד עם זאת מדובר בסמכות המוגבלת בזמן, אשר איננה מתיימרת לתת מענה הולם לטווח ארוך למצבו של הזקן. עיצוב הטיפול ארוך הטווח לפתרון בעיית ההתעללות אמור להיעשות בתקופת הביניים בה מצוי הזקן תחת הצו השיפוטי מכוח החוק.

 

הסבר על פרקי החוק