פרק יח. החוזה הנכרת בין הדייר לבין המעון לטיפול ממושך

פרק יח. החוזה הנכרת בין הדייר לבין המעון לטיפול ממושך

 

חשיבות החוזה בין הזקן ובין המוסד 
החוזה הנכרת בין הדייר למעון הינו חוזה בעל משמעות מיוחדת, שלא כמו כל חוזה רגיל, שכן הוא הבסיס המבטיח לדייר את ביתו להמשך חייו. זהו חוזה המסדיר מתן שירותים וטיפול לטווח ארוך, בנושאים שהנם קריטיים לחייו של הדייר, ולכן יש להקפיד היטב על האופן בו מנוסחות הוראותיו של החוזה ועל כך שלא יחסרו בו פרטים חשובים. הנחת היסוד צריכה להיות כזו שאותו מעון עומד להיות מקום המגורים של הדייר לטווח ארוך; נקודת המבט צריכה להיות לטווח ארוך, כולל לסיטואציה של אובדן כשירות/צלילות, התדרדרות פיזית או מנטאלית ומעבר למצב סיעודי. בחתימה על החוזה אין זה מספיק לחשוב על המצב כיום, אלא יש לבחון את הפתרונות, השירותים והעלויות גם לגבי היום שבו יתעורר צורך לעבור למחלקה סיעודית או למחלקה אחרת. 
 
חוזה בין מוסד ובין זקן = חוזה אחיד
על-מנת להבין את הרקע לפסק-הדין, חשוב לציין כי, כעיקרון, החוזה אשר נכרת בין בית-האבות לבין הדייר הינו חוזה אשר מכונה בשפת המשפט ''חוזה אחיד'' (כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, תשמ''ג 1982). מדובר בחוזה שכשמו כן הוא, חוזה אשר נכרת עם כל דייר ודייר בנוסח אחיד, זהה. כלומר, כל דייר ודייר חותם על אותו החוזה. תוכן החוזה נקבע על-ידי בית-האבות ולדייר אין השפעה על תוכנו של החוזה. חוזים מסוג זה נחתמים, בדרך כלל, בין חברות וספקי שירותים לבין לקוחות. מאחר והם מנוסחים על-ידי החברה ולא על-ידי הלקוח, או לא תוך כדי משא ומתן, אותם חוזים מיטיבים עם האינטרסים של החברה ומקנים לה יתרונות ביחס לצד השני, הלקוח.
כך גם, בדרך כלל, בחוזים שבין בתי-האבות והדיירים, כלקוחות. מדובר בחוזה סטנדרטי, שנוסח מראש על ידי היועצים המשפטיים של המעון, ללא משא ומתן עם הדייר ובני משפחתו, ולכן הוא מעוצב ומנוסח בצורה כזו המגנה, בעיקר, על האינטרסים של המעון. לעומת זאת, ניתנת מעט מאוד תשומת לב בחוזה לזכויות של הדיירים או של בני-משפחותיהם. 
בשל החשש כי חוזים מסוג זה יפגעו בזכויותיו של הלקוח, קובע חוק החוזים האחידים כי בית-המשפט רשאי לקבוע שסעיף או סעיפים באותם חוזים מקפחים את זכויותיו של הלקוח ולכן דינם להיות בטלים, ולהימחק מן החוזה. בית-המשפט מוסמך לבחון את נוסח סעיפי החוזה ולקבוע האם תוכנם פוגע בלקוחות. מכל מקום, בכל מקרה חשוב מאוד להבין מראש ולפני החתימה על החוזה, את כל מרכיבי החוזה, לשאול את כל השאלות האפשריות ולהבין עד הסוף את משמעותו של החוזה. הבנת החוזה על כל מרכיביו היא תנאי בסיסי והכרחי לקבלת החלטה רציונלית ונכונה האם לעבור למסגרת מוסדית, ולאיזה מסגרת מוסדית לעבור. 
 
מה אפשר לעשות לפני שחותמים על ההסכם?
על רקע מציאות זו אפשר לבחור באחת מהדרכים הבאות:
האפשרות הראשונה היא לא לשנות דבר בחוזה. לחתום עליו כפי שהוא, ולנהל את המלחמות המשפטיות בבוא היום, אם יהיה צורך בכך. היתרון הוא שכך החוזה נותר ''חוזה אחיד''; בבוא היום ניתן יהיה להשתמש בהגנות המפורטות בחוק החוזים האחידים כדי לתקוף בבית-המשפט את חוקיות ההוראות השונות שבחוזה. בית-המשפט יוכל לקבוע שסעיף או סעיפים באותם חוזים מקפחים את זכויותיו של הלקוח ולכן דינם להיות בטלים, ולהימחק מן החוזה.
האפשרות השנייה היא לא לחתום על החוזה ולחפש מקום עם תנאים משפטיים יותר הוגנים. היתרון הוא כי כך הדייר נמנע מלחתום על חוזה גרוע המקפח את זכויותיו.
האפשרות השלישית היא לנסות ולהלחם עם המוסד על כל סעיף וסעיף או לנסות ולהראות למוסד עד כמה החוזה הוא חד צדדי מתוך מגמה לנסות ולשפר את התנאים המשפטיים ו/או הכלכליים של החוזה. היתרון של הדרך השלישית הוא האפשרות לשפר את תנאי החוזה ולקבל תנאים טובים יותר. אולם, במידה ומוכנסים שינויים רבים ומהותיים לחוזה, נשלל ממנו אופיו כ''חוזה אחיד''. במצב כזה עלולים הדיירים לאבד את ההגנה שמעניק להם חוק החוזים האחידים.

הסבר על פרקי החוק