פרק ו. כיצד נשמרת סודיות המידע הרפואי?

פרק ו. כיצד נשמרת סודיות המידע הרפואי?

 

הזכות לסודיות רפואית:
 אחד החידושים החשובים בחוק הוא עיגונו החוקי של עיקרון בסיסי מאין כמוהו בתחום הטיפול הרפואי, והוא החובה לשמור על סודיות רפואית. החוק קובע כי מטפל או עובד במוסד רפואי חייבים לשמור בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם. חשיבות הסעיף אינה רק בקביעת החובה לשמור על הסודיות, אלא גם בשאלה על מי חלה חובה זו: היא לא חלה על המטפל בלבד, אלא על כל עובד במוסד הרפואי, ללא קשר לתפקידו, או לקשר שיש בינו לבין המטופל. 
 
החריגים לזכות לסודיות: 
בעוד הכלל הקבוע בחוק הוא כי על מטפל ועל עובדיו מוטלת חובה לשמור על סודו הרפואי של המטופל, הרי שהחוק קובע מספר מקרים בהם ניתן לסטות מכלל זה. להלן פירוט המצבים בהם רשאים המטפל והמוסד הרפואי למסור מידע רפואי אודות המטופל:
 
1) כאשר המטופל נותן את הסכמתו לכך. כלומר, המטופל רשאי לוותר על הסודיות הרפואית, מרצונו הטוב והחופשי. הטעם לכך הוא כי כאשר מדובר במידע הנוגע לגופו של אדם, בידיו הכוח להחליט האם לחשוף אותו. ואולם, גם במקרה כזה של ''ויתור על סודיות רפואית'', חשוב לציין כי המטפל יוכל למסור רק את המידע שהרשה לו המטופל ורק למי שהרשה לו המטופל, לא לכל אדם וללא הגבלה. מסמכי ''ויתור סודיות רפואית'' שהם גורפים וכלליים בתוכנם, ללא פירוט מדוייק של סוג המידע שמוסכם כי יועבר – אין להם תוקף חוקי.
 
2) כאשר חלה על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על-פי דין למסור את המידע. כך, למשל, כאשר קיים חשש כי אדם המבקש לעסוק ברפואה, רפואת שיניים, רוקחות ופסיכולוגיה, חולה במחלה מסוכנת, רשאי מנכ''ל משרד הבריאות לדרוש מכל רופא, מוסד רפואי או אדם אחר, לחשוף מידע המצוי בידיהם ואשר עשוי להעיד על מצב בריאותו של אותו בעל מקצוע או מבקש רשיון. האינטרס שבשמירה על בריאות הציבור גובר, במקרה כזה, על פרטיותם של אותם בעלי-מקצוע. הדבר מתחייב מעיסוקם הכרוך במגע פיסי עם מספר גדול של בני-אדם מדי יום ביומו.
 
3) כאשר מטופל עבר ממטפל אחד למטפל אחר, או כאשר המטופל מקבל בו זמנית טיפולים אצל שני מטפלים או יותר. מאחר והחוק קובע כי במקרה כזה נדרש שיתוף פעולה בין המטפלים, על-מנת לעשות זאת חייב המטפל הנוכחי להעביר מידע רפואי למטפל החדש, על מנת שלא לפגוע ברציפות הטיפול ובאיכותו. 
 
4) כאשר המטפל החליט שלא למסור מידע רפואי הנוגע למטופל, בשל חשש כי מסירת המידע תגרום למטופל נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל או לסכן את חייו, והמטפל הודיע על כך לועדת האתיקה. במקרה כזה יכולה ועדת האתיקה להחליט כי אכן אין למסור את המידע הרפואי למטופל, מחשש כי הדבר יגרום לו לנזק, אך יכולה היא להחליט למסור מידע זה לאדם אחר כדי ליידעו לגבי המצב, כמו למשל מסירת המידע לקרוב משפחה של המטופל.
 
5) הגנה על בריאות הציבור או הזולת. במקרה כזה, ועדת האתיקה, לאחר ששמעה את עמדת המטופל, רשאית להחליט כי מסירת המידע הרפואי אודות המטופל חיונית להגנה על בריאות הזולת או הציבור, וכי הצורך במסירת המידע עולה על הצורך באי מסירתו. מקרה כזה יכול להתרחש, למשל, כאשר אדם חולה במחלה מידבקת והמטרה היא להגן על סביבתו ועל הציבור מפני הידבקות בה. 
 
6) העברת מידע רפואי למוסד הרפואי המטפל או לעובד של אותו מוסד רפואי לצורך עיבוד המידע, תיוקו או דיווח עליו על-פי דין. הכוונה היא למקרים בהם המוסד הרפואי מחויב לדווח למשרד הבריאות אודות מחלות שונות (למשל, מחלות מידבקות או מחלת הסרטן). 
 
7) מסירת מידע אשר נועד לפרסום בביטאון מדעי, או למטרות מחקר או הוראה, ובלבד שלא נחשפו פרטים מזהים של המטופל. הטעם לכך הנו התרומה הרבה לעולם הרפואה והמדע אשר יכולה לצמוח למשל, מפרסום מידע אודות טיפולים שונים וחדשניים אשר בוצעו בחולים. 
גם במקרים בהם החוק מתיר למטפל למסור מידע רפואי אודות מטופל, הוא קובע לכך סייג: מסירת המידע תיעשה במידה הנדרשת לצורך העניין שבשבילו נמסר המידע ולא יותר מכך, ותוך הימנעות מירבית מחשיפת זהותו של המטופל. 

הסבר על פרקי החוק