פרק ג. מהן זכויותיו של המטופל?

פרק ג. מהן זכויותיו של המטופל?

 

החוק מונה ומפרט מספר זכויות יסוד הנתונות למטופל, אשר עניינן אופן מתן הטיפול הרפואי. זכויות אלה מהוות, למעשה, את כללי המסגרת של הטיפול הרפואי. מעבר למשמעותן המעשית, לזכויות אלה גם ערך חינוכי וסמלי, באמצעותו הן קובעות סטנדרטים ראויים אשר מנחים את עולם הטיפול הרפואי בישראל. 

הזכות לקבלת טיפול רפואי 

העיקרון המרכזי עליו מבוסס החוק הוא כי כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו, וזאת בהתאם לתנאים ולהסדרים המשפטיים והארגוניים הקבועים במשפט הישראלי ובמערכת הבריאות בישראל, העשויים להשתנות מעת לעת. עם זאת, חשוב לזכור כי הטיפול הרפואי יינתן בהתאם למסגרת החוקית, המשפטית והארגונית הקיימת במערכת הבריאות הישראלית. יתרה מכך, חוק זכויות החולה איננו החוק המגדיר את תוכן הזכות לקבל טיפול רפואי. תוכן שירותי הבריאות להם זכאים תושבי ישראל והיקפם מוגדרים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

הזכות לקבלת טיפול רפואי נאות 

החוק אינו מסתפק בהענקת זכות לטיפול רפואי, אלא מוסיף וקובע כי הטיפול הרפואי שיינתן חייב להיות נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות בו הוא ניתן והן מבחינת יחסי האנוש של המטפל. החובה לתת טיפול רפואי מקצועי הינה מוכרת וידוע, שכן הפרתה מהווה לא רק רשלנות מקצועית, אלא גם הפרת הקוד האתי של מעניקי הטיפולים. החידוש המעניין בחוק זכויות החולה הוא הקביעה כי בתחום כה רגיש כתחום הטיפול הרפואי ישנה חשיבות עצומה לכך שהטיפול הרפואי יינתן לא רק באופן מקצועי, אלא תוך שמירה על סטנדרט אנושי ראוי ועל רגישות לצורכי המטופל, וכי הטיפול יינתן בסובלנות, באורך רוח, מתוך הבנה ורגישות לצורכי המטופל ומתוך אכפתיות כלפיו. מכאן נובע כי כל אוכלוסיית המטופלים הזקנים בישראל זכאים לקבל טיפול מקצועי ואנושי – לא כחסד, אלא כזכות חוקית.

הזכות לקבלת טיפול רפואי במצבי חירום 

החוק קובע כי במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא מגבלה וללא תנאים. ''מצב חירום רפואי'' מוגדר בחוק כ''נסיבות בהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית כי תיגרם לאדם נכות חמורה בלתי הפיכה, אם לא יינתן לו טיפול רפואי דחוף''. כלומר, החוק מעניק זכות לקבלת טיפול דחוף במצב חירום, וזכות זו קיימת ללא קשר להסדרים הקיימים במערכת הבריאות וללא שהטיפול הרפואי יהיה תלוי בדבר. 

בהמשך לזכות לקבלת טיפול רפואי דחוף ללא כל תנאי או דרישה בחירום רפואי, קובע החוק כי בנסיבות שיש בהן לכאורה מצב חירום רפואי או סכנה חמורה, והתבקש מטפל או מוסד רפואי לתת טיפול רפואי לאדם, יבדוק אותו המטפל ויטפל בו ככל יכולתו.''סכנה חמורה'' הוגדרה בחוק כך: ''נסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה לחייו או קיימת סכנה כי תיגרם לאדם נכות חמורה בלתי הפיכה, אם לא יינתן לו טיפול רפואי''. במצב כזה חייבים המטפל והמוסד הרפואי להעניק למטופל טיפול ללא תנאי כלשהו ובהתאם ליכולתם המקצועית.

אם מסיבה כלשהי אין למטפל או למוסד הרפואי היכולת לטפל במטופל, החוק קובע כי מחובתם לפנות אותו, על-פי מידת יכולתם, למקום בו יוכל המטופל לקבל את הטיפול המתאים. מקרים כאלה ייתכנו כאשר למוסד הרפואי אין בנמצא הציוד הרפואי המתאים או המומחיות המתאימה לשם הענקת הטיפול הנדרש. אף במקרים אלו לא מסתיים תפקידם של המטפל ושל המוסד הרפואי, אלא מוטלת עליהם החובה לוודא כי המטופל יועבר למקום בו יוענק לו הטיפול הנדרש.

איסור הפליה בין מטופלים 

החוק אוסר על מטפל ועל מוסד רפואי להפלות בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא או מכל טעם אחר המקים חשש להפליה אסורה. איסור זה מהווה ביטוי לאחד העקרונות הבסיסיים בדמוקרטיה הישראלית ולזכות יסוד במשפטנו מזה שנים רבות: ערך השוויון. חוק זכויות החולה שם את הדגש, כמובן, על איסור ההפליה בין מטופלים בכל הקשור לטיפול הרפואי: בעת מתן הטיפול, בקבלת מטופל למוסד רפואי, באיכות הטיפול, ביחס האנושי הניתן למטופל וכדומה. 

חוק זכויות החולה לא מציין במפורש את האיסור להפלות לרעה בטיפול הרפואי מטעמי גיל. מדובר במחדל חקיקתי, שכן ראוי היה לכלול גם איסור זה במפורש, שכן מחקרים מצביעים על כך שבפועל אוכלוסיית הזקנים מופליית לרעה במערך השירותים הרפואיים – דבר העומד בניגוד מוחלט לעקרון השוויון עליו מושתת מערך הבריאות הציבורי בישראל.

שמירה על כבודו של המטופל ועל פרטיותו 

המחוקק לא הותיר את השמירה על כבודו ועל פרטיותו של המטופל כעיקרון כללי ומופשט בסעיף המטרה בחוק, אלא ייחד סעיף ספציפי בו הוא מחייב את המטפל, את כל מי שעובד בפיקוחו של המטפל וכן כל עובד אחר של המוסד הרפואי לשמור על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי. חשוב לשים לב כי החובה חלה על כל עובדי המוסד הרפואי באשר הם, שכן לא רק המטפל עלול לפגוע בכבודו או בפרטיותו של המטופל, אלא כל מי שבא עימו במגע כלשהו במוסד הרפואי, החל בעובד הזוטר ביותר יהא תפקידו אשר יהא. המשמעות של השמירה על כבוד המטופל היא מתן יחס הולם, אדיב, סובלני ומתחשב ללא השפלתו וללא פגיעה בו. המשמעות של שמירה על פרטיות המטופל היא כי הטיפול יינתן בצינעה, ללא שהמטופל ייאלץ להיחשף בפני אדם שאינו המטפל, בדיסקרטיות ושלא לעיני אחרים.

זכות המטופל להמשך טיפול נאות

פעמים רבות עובר מטופל ממטפל אחד למשנהו או ממוסד רפואי אחד לאחר, אם בשל רצונו בכך ואם בשל המלצת המטפל. במצב זה מקנה החוק למטופל זכות, לפי בקשתו, לשיתוף פעולה בין המטפלים והמוסדות הקשורים לטיפול הרפואי בו. מטרת הסעיף היא להבטיח כי למרות המעבר הדבר לא יגרום נזק למטופל, כי הטיפול הרפואי לא ייפגע וכי תישמר רציפותו. מטרה זו תושג רק במידה והגורמים המטפלים ישתפו ביניהם פעולה ככל שהדבר יידרש. המחוקק אינו מפרט מה כולל שיתוף הפעולה הנדרש, אך ברור כי תוכנו ישתנה ממקרה למקרה, על-פי צורכי המטופל ועל פי אופי הטיפול הרפואי. כך, למשל, תמיד תידרש העברת כל המידע הרפואי הנחוץ בצורה מסודרת ומלאה מן המטפל הקודם אל המטפל החדש. 

זכות המטופל לקבלת מבקרים 

החוק קובע כי למטופל, המאושפז במוסד רפואי, קיימת זכות לקבלת מבקרים וזאת על-פי ההסדרים שקבע מנהל המוסד הרפואי. זכות זו כבר קיימת, כדבר שבשגרה, במוסדות הרפואיים השונים בישראל בהם מאושפזים מטופלים. עם זאת, הזכות לקבלת מבקרים איננה בלתי-מוגבלת, שכן על-מנת לאפשר לצוות הרפואי לתפקד כראוי ושלא לפגוע במטופלים אחרים, מנהל המוסד הרפואי מוסמך להסדיר את נושא הביקורים, למשל באמצעות קביעת מועדי ביקור וכללי התנהגות בשעת הביקור.

זכות המטופל לקבלת מידע בדבר זהות המטפל 

לכל מטופל זכות לדעת מהי זהותו ומהו תפקידו של כל אדם המטפל בו. נקודת המוצא היא כי לכל מטופל שליטה בגופו, ומכאן זכותו לדעת מיהו המטפל בגופו, מהו תפקידו ומכאן, גם אם באופן כללי, מהן סמכויותיו. זכות זו חשובה במיוחד במוסדות רפואיים גדולים, כדוגמת בתי-חולים, בהם עובדים אנשי צוות רבים, והמטופל עשוי שלא לדעת מיהו המטפל בו. חשוב לשים לב כי חובת ההזדהות חלה על כל אדם המטפל במטופל, ללא קשר לתפקידו ולשאלה האם הוא מטפלו הקבוע אם לאו. 

זכות המטופל לבדיקה רפואית בחדר מיון 

החוק קובע כי לכל מטופל הפונה לחדר מיון קיימת זכות לבדיקה רפואית בידי רופא. המחוקק ראה צורך להסדיר באופן ספציפי מצב זה על-מנת להבטיח שכל מטופל הפונה לחדר מיון יזכה לבדיקה רפואית בידי רופא, כיוון שלרוב הפניות לחדר המיון אינן בשל דברים של מה בכך. החוק מוסיף וקובע כי במידה והרופא הבודק מוצא כי המטופל זקוק לטיפול רפואי שאינו סובל דיחוי, על הרופא להעניק למטופל טיפול זה. אם אין בידו אפשרות לעשות כן, עליו להפנות את המטופל למוסד רפואי מתאים, ולהבטיח במידת יכולתו את העברתו לאותו מוסד רפואי.

זכות המטופל לקבלת דעה נוספת לגבי מצבו הרפואי 

החוק קובע כי מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה רפואית נוספת לגבי הטיפול הרפואי בו. החוק קובע גם כי המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו. יכולת הבחירה החופשית היא התנאי לקבלת החלטה מושכלת ורציונלית לגבי הטיפול הרצוי והעדיף ביותר. לכן, המטופל רשאי להחליט כי לפני שיכריע בשאלה האם לקבל את הטיפול המוצע לו על-ידי מטפלו, ברצונו לשמוע חוות-דעת נוספת ממטפל אחר או ממוסד רפואי אחר. חשוב לזכור כי המטופל זכאי להשיג את חוות-הדעת הנוספת מיוזמתו, כלומר אין הוא נזקק בעניין זה לאישור או להפניה מן המטפל הנוכחי. עם קבלת חוות-הדעת הנוספת, רשאי המטופל לעשות כטוב בעיניו: לקבלה ולפעול לפיה או להחליט לקבל את הטיפול שהציע לו המטפל הראשון. נקודה חשובה ביותר שקבע המחוקק היא כי על המטפל והמוסד הרפואי לסייע למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו. תוכנו של הסיוע הנדרש לא הוגדר בחוק, אולם ברור כי, למשל, על המוסד הרפואי לתת בידי המטופל את כל המסמכים הרפואיים הדרושים לו לצורך קבלת חוות-הדעת הנוספת. 

הסבר על פרקי החוק