פרק א. איסור אפליה מכוח חוק שירות התעסוקה

פרק א. איסור אפליה מכוח חוק שירות התעסוקה

 

ההכרה המשפטית שהענקת יחס שונה לעובדים עקב גילם הכרונולגי מהווה אפליה בעבודה התפתחה כבר בסוף שנות החמישים, עם חקיקת חוק שירות התעסוקה, התשי''ט-1959. 

 
תנאי העבודה בהם נאסרה האפליה
ככלל, איסור האפליה מטעמי גיל בחוק שירות התעסוקה מתייחס אך ורק לשליחה לעבודה על ידי שירות התעסוקה או לקבלה לעבודה על ידי כל מעביד אחר (פרטי או ציבורי כאחד).
 
למי צריך להתלונן? 
למשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, ישנה יחידת פיקוח שאמורה לפקח על חוקי העבודה בכלל, ועל חוק שירות התעסוקה, בפרט. לפיכך, כל מי שהופלה לרעה מטעמי גיל על ידי לשכת התעסוקה, או בגין אי קבלה לעבודה על ידי מעביד – רשאי להגיש תלונה. 
 
מי מגיש את התביעה?
ההליך הוא הליך פלילי, ונשלט על ידי רשויות התביעה של המדינה. מי שמגיש את התביעה הוא משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, על ידי התובעים והפקחים שלו. 
 
מה העונש?
העונש הוא קנס כספי המוטל על המעביד אשר הפלה לרעה. 
 
המגבלות של חוק שירות התעסוקה
כאמור, חוק שירות התעסוקה מוגבל ביותר: הוא עוסק רק בסוגיית האפליה מטעמי גיל בקבלה לעבודה; הוא חוק המבוסס על עקרון פלילי, כלומר הנפגע לכל היותר יכול להתלונן בפני הרשויות, ולקוות כי הם יטפלו בנושא. למתלונן ולנפגע עצמו אין כל תמריץ להתלונן, והוא לא ''נהנה'' מההליך. יתרה מכך, המשאבים וכוח האדם המוקצים לאכיפת החוק – בכלל, ובכל הנוגע לאפליה מטעמי גיל – בפרט הם מצומצמים ביותר (אם בכלל). כך שבפועל, בכל הנוגע לאיסור אפליה מטעמי גיל, החוק בעיקרו הינו אות מתה. 

הסבר על פרקי החוק