פרק ג. גילאי פרישה שונים לקבוצות שונות בתוך אותו מקום עבודה

פרק ג. גילאי פרישה שונים לקבוצות שונות בתוך אותו מקום עבודה

 

ישנם מקרים בהם בתוך מקום עבודה אחד, נקבעים גילאי פרישה שונים לקבוצות עובדים שונות. במקרים רבים הדבר הינו תוצאה של מאבקי עבודה היסטוריים. יחד עם זאת, במקרים רבים, הדברים משקפים סטראוטיפים, תדמיות והסדרים מפלים ובלתי חוקיים. השאלה הנשאלת בהקשר זה היא כמובן, האם קביעת גיל הפרישה השונה איננו מהווה ''הפליה על בסיס גיל'' של קבוצת העובדים שלהם נקבע גיל הפרישה הנמוך יותר. 
פסק הדין המנחה בתחום זה הוא פסק הדין בפרשת רקנט ואח' נ. אל-על (דנג''צ 4191/97). באותה פרשה נדונה חוקיות הסכם העבודה הקיבוצי של חברת אל-על, אשר קבע כי אנשי צוות דיילי אויר חייבים לפרוש מעבודתם באל-על בגיל 60, בעוד שיתר העובדים באל-על חייבים לפרוש בגיל 65. דיילי צוות האוויר פנו לבית המשפט בטענה כי קביעת גיל פרישה שונה ונמוך בחמש שנים מהווה אפליה פסולה מטעמי גיל. בית המשפט העליון (ברב דעות) קבע כי אכן מדובר באפליה פסולה ובלתי חוקית מטעמי גיל האסורה מכוח עקרון השוויון, והאסורה מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ''ח 1988. 
בדיון עלו טענות רבות ומגוונות, ובין היתר, אל-על טענה כי השוני המהותי בין תפקיד דיילי האוויר ובין תפקיד דיילי הקרקע מצדיק קביעת גיל פרישה שונה, ונמוך יותר, לדיילי האויר. בית המשפט העליון דחה את טענת אל-על תוך אימוץ שתי אמות מידה מאוד מרכזיות לעניננו:
הראשונה – חובתו של מעביד לקבוע גיל פרישה אחיד ושווה לכל עובדיו, אלא אם כן תפקידו של העובד מצדיק קביעתו של גיל פרישה שונה. המבחן האם התפקיד השונה מצדיק קביעת גיל פרישה שונה הוא מבחן אוביקטיבי. השאלה לא מה המעביד חושב (סוביקטיבית) כי דרישות התפקיד מחייבות אלא מה דרישות התפקיד מחייבות באופן סביר ממהות התפקיד באופן אובייקטיבי. 
השניה – דרישת המידתיות, כלומר, החובה לצמצם ככל הניתן את האפליה ואת הפגיעה בערך השיוויון, מחייב את המעביד להעדיף כמעט תמיד מבחן אינדבידואלי לגבי יכולות למלא תפקיד בגיל מסויים, ולא לעשות הכללה כוללת המבוססת על גיל כרונולוגי – שכידוע הינו מנבא רע מאוד ביחס ליכולות תעסוקתיות.
פרשה דומה נוספת התרחשה בעניין נפתלי שרעבי נ. מפעלי ים המלח בע''מ (תב''ע נג/ 3-418). באותו עניין במסגרת הסכם העבודה הקיבוצי של מפעלי ים המלח נקבע גיל פרישה שונה לכלל העובדים – גיל 65, לעומת העובדים במפעל סדום שלהם נקבע גיל פרישה של 58. גם כאן, לאחר סדרת מאבקים, אף שלא ניתן פסק דין תקדימי בסופו של דבר, הוברר כי אסור להפלות על בסיס גיל בין קבוצות עובדים שונות כאשר אין בסיס רציונלי וכאשר אין סיבה שלא לעשות שימוש בחלופות אינדבידואליות של בחינת היכולת לעבוד.

הסבר על פרקי החוק