פרק יג. עקרונות כלליים לגבי הוראות הצוואה

פרק יג. עקרונות כלליים לגבי הוראות הצוואה

 

נושא הצוואה
החוק קובע מה רשאי אדם לצוות בצוואתו. אדם רשאי לצוות, לזוכה אחד או למספר זוכים- 
1. את כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו; 
2. נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעיזבונו (הקרויים: מנה). 
כוונת המחוקק היא כי אדם רשאי לצוות חלק מסוים מעיזבונו או את כל עזבונו. כמו כן, אדם רשאי לצוות נכס מסוים, למשל: תמונה או מגרש. המלומד שילה מציע לראות זאת כך: כל מה שאינו כלול במנה, הוא חלק מהעיזבון.

 קביעת יורש במקום יורש
כללי- החוק מאפשר לאדם לקבוע יורש חלופי שיירש במקרה והיורש המיועד לא יוכל לרשת מסיבה כלשהי. המטרה היא לאפשר למצווה לוודא כי רצונו יוגשם במלואו, תוך לקיחה בחשבון של כל האפשרויות המציאותיות אשר עלולות להתרחש. המצווה מבטיח כך שבכל מקרה ייעשה ברכושו כפי רצונו. היורש החלופי בא במקום היורש המיועד הראשון, ויורש את חלקו במקומו. 

ההסדר בחוק- המצווה רשאי לקבוע כי היורש החלופי יירש אם
1. היורש הראשון מת לפני המצווה; 
2. היורש הראשון יימצא פסול מלרשת; 
3. היורש הראשון הסתלק מן המגיע לו בצוואה שלא לטובת בן-זוגו, ילדו או אחיו של המוריש. 
באופן כזה רשאי המצווה לצוות גם ליותר משניים, כלומר לקבוע יותר מיורש חלופי אחד. 

קביעת יורש אחר יורש 
כללי- בדומה להסדר של יורש במקום יורש, גם כאן מנסה המחוקק לאפשר למצווה לקבוע תנאים ובאמצעותם לוודא כי צוואתו תגיע בדיוק למי שהוא חפץ בכך, גם אם יתרחשו מאורעות מסוימים במשך הזמן, אותם לא תמיד ניתן לצפות. כך המצווה מחליט מה יעשה היורש ברכוש שירש, ולא היורש עצמו. 

ההסדר בחוק- בכפוף לתנאים מסוימים, המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שהשני יזכה אחרי שזכה הראשון. התנאי לירושת השני הוא כי היורש הראשון ירש. היורש השני יזכה כאשר מת היורש הראשון או בהתקיים תנאי מסוים שקבע המצווה בצוואתו, או בהגיע המועד שקבע המצווה בצוואתו, הכל לפי המוקדם ביותר. למשל: ''אני מצווה את דירת מגורי ברח'... לבתי דינה. לאחר שבתי דינה תתחתן [וכאן יכול להגיע תנאי אחר, למשל: חס וחלילה תמות/ לאחר 10 שנים], אני מצווה כי הדירה תעבור לבני גד.'' כדי ש''היד המתה'' לא תשלוט בחיים עד אין סוף, ניתן לצוות בדרך זו לשני יורשים בלבד, פרט למקרה בו היורש השלישי בתור או הרביעי וכדומה- היה בחיים בעת עשיית הצוואה (ולא בעת מות המצווה!). 

האם המצווה יכול לקבוע הסדר אחר?- חשוב לזכור כי גם לגבי הנושא של יורש אחר יורש רשאי המצווה לקבוע אחרת בצוואתו. אך אסור למצווה לקבוע אחרת לגבי האיסור להוריש ליותר משניים באמצעות טכניקה של יורש אחר יורש, חוץ מאשר הוראה לטובתו של מי שהיה בחיים בעת עשיית הצוואה. נושא זה שהינו יותר מורכב מבחינה משפטית מצריך מידע וייעוץ משפטי יותר מעמיק.

קביעת יורש שירושתו תינתן לו רק בהתקיים תנאי
כללי- המחוקק מאפשר למצווה לקבוע תנאים מסוימים לירושה בצוואתו. המחוקק מסווג תנאים אלה לשני סוגים: תנאי דוחה ותנאי מפסיק. המצווה יכול גם לחייב את היורש לעשות דבר מה בירושה שקיבל. כעת נדון בסוג הראשון, יורש על תנאי דוחה. ''תנאי דוחה'' משמעו תנאי, שרק כאשר הוא מתקיים זוכה היורש בירושה, ולא קודם לכן. 

ההסדר בחוק- המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה רק כאשר יתקיים תנאי או יגיע מועד מסוים. כך, למשל, הכוונה להוראת צוואה לפיה ''אני מצווה לבני ראובן את דירת המגורים שלי, ברח' ...., אותה הוא יקבל רק כאשר יתחתן''. או: אדם המצווה סכום כסף מסוים שיגיע לבנו אם יתחיל את לימודיו באוניברסיטה. 

מה קורה אם התנאי לא מתקיים?- עד התקיימות התנאי, ינוהל הרכוש או הנכס על ידי מנהל העיזבון. במידה והמצווה לא קבע מי יזכה אם יתברר שהתנאי לא יוכל להתקיים, יזכו היורשים לפי דין. לכן, רצוי מאוד שהמצווה יקבע מי יזכה במידה והתנאי לא יתקיים. למשל: ''אני מוריש את הדירה ברח' ... לבני ראובן, אשר יקבלה רק כאשר יתחתן. במידה ובני ראובן לא יתחתן (ופה ניתן לקבוע: לעולם/ עד גיל מסוים) תעבור הדירה לבני גד.'' ההסדר בחוק אינו מחייב. המצווה רשאי לקבוע אחרת בצוואתו.

קביעת יורש שירושתו תילקח ממנו בהתקיים תנאי 
כללי- תנאי אפשרי נוסף שיכול המצווה לקבוע בצוואתו הוא תנאי מפסיק. הכוונה במונח ''תנאי מפסיק'' היא לתנאי, אשר לפיו אדם מסוים הוא אכן היורש, אך אם יקרה דבר מה מסוים או יגיע מועד מסוים, יחדל היורש מלהיות יורש, וזכותו תעבור לאחר. זהו התנאי ההופכי לתנאי דוחה.

ההסדר בחוק- המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד. לדוגמא: אדם יכול לצוות לבנו נכס או רכוש מסוים, ולצוות כי אם הבן יפסיק את לימודיו לפני שיקבל את התואר - הוא יחדל מלהיות זוכה. 
מי יורש כשמתקיים התנאי?- המצווה רשאי לקבוע למי יעבור אותו חלק בירושה במקרה שבו התנאי התקיים או הגיע המועד. כך למשל, המצווה יכול לקבוע כי את דירת המגורים הוא מצווה לבנו ל- 10 שנים בלבד, ובתום עשר השנים הללו תועבר הדירה לבעלותה של ביתו. 
במקרה שבו המצווה לא קבע מי יזכה בהתקיים התנאי או הגיע המועד, יזכו יורשיו של המצווה על פי דין כיורשים אחרי אותו יורש, כמו בהסדר של ''יורש אחר יורש''.
בכל מקרה, ההסדר בחוק אינו מחייב. המצווה רשאי לקבוע אחרת בצוואתו.

 חיוב של יורש לעשות דבר מה 
כללי- המחוקק מאפשר למצווה לקבוע בצוואתו כי יורשיו יהיו חייבים לעשות דבר מה, או שלא לעשות דבר מה, לגבי הרכוש והנכסים שקיבלו בירושה. 

ההסדר בחוק- המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר שיורש יהיה חייב לעשותו, או להימנע מעשותו, במה שקיבל מן העיזבון. לדוגמא: מצווה יכול לצוות לבנו סכום כסף על מנת שיופקד בקופת חיסכון וישמש ללימודיו של הנכד בלבד; מצווה יכול לצוות לבתו את חנותו על מנת שתמשיך להפעילה (ולא תמכור אותה, למשל); מצווה יכול לצוות לילדיו את ביתו, על מנת שיתרמו אותו לעירייה לשם הקמת גן ילדים ועוד. 
החוק מוסיף וקובע כי כל מי שמעוניין במילויה של החובה, יכול לדרוש את קיומה. אם היה בדבר עניין לציבור- גם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו יכולים לדרוש את ביצוע החובה. כך למשל, נכדו של הסב המנוח בדוגמא לעיל יכול לדרוש מאביו את סכום הכסף לשם מימון לימודיו.

הסבר על פרקי החוק