פרק ט. טעות של המצווה

פרק ט. טעות של המצווה

 

כללי- בעניין זה, מטרת המחוקק היא לנסות ולמלא אחר רצון המצווה, למרות טעות שנתגלתה בצוואה. הכוונה ב''טעות של המצווה'' היא למחשבה כלשהי שלו שלא התאימה למציאות, כלומר טעות של המצווה בעובדה, במצב הדברים כפי שהוא במציאות, או טעות במניע. אין הכוונה לטעות במצב הדברים המשפטי.

מהו הדין במקרה של טעות?- החוק קובע כי במקרה שבו הוראת צוואה כלשהי נעשתה מחמת טעות- אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, יתקן בית המשפט את דברי הצוואה לפי קביעה זו. אם אי אפשר לעשות זאת - הוראת הצוואה בטלה.

התוצאה במקרה של התבטלות ההשפעות או הטעות המשמעות המעשית של ההשפעות האסורות על המצווה ושל הטעות, מוגבלת בזמן. החוק קובע כי אם עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והמצווה יכל לבטל את הצוואה אך הוא לא עשה זאת – אותם פגמים לא יביאו לביטול הוראת הצוואה או תיקונה. המחוקק מניח כי במידה ועבר פרק זמן ארוך יחסית, של שנה, והמצווה בחר שלא לשנות את צוואתו, אין כל הצדקה לקבוע כי הוראת הצוואה מבוטלת או כי יש לתקנה. 

במידה ונתגלתה טעות סופר של המצווה במידה ונפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאור של אדם, נכס, תאריך, מספר, חשבון וכדומה, ובית המשפט יכול לקבוע בבירור מהי כוונתו האמיתית של המצווה, בית המשפט יתקן את הטעות. הטעות כאן שונה מן הטעות אשר תוארה לעיל. כאן הכוונה היא לטעות באופן שבו תיאר המצווה דבר כלשהו בצוואה, כמו כאשר שגה במספר תעודת הזהות של יורש, במספר הרחוב של הבית בו נמצאת הדירה אותה הוא מוריש וכדומה. בטעות שתוארה קודם לכן הכוונה הייתה לטעות בה טועה אדם לגבי מצב דברים מסוים, כשהוא חושב כי דבר מסוים מתקיים אך מתגלה שאין הדבר כך. כאן מדובר בטעות שמקורה בחוסר תשומת לב, שגיאת כתיב וכדומה. בעניין רוט נקבע כי ניתן בדרך של תיקון טעות סופר לתקן גם טעות שבתחביר או בפיסוק.

הסבר על פרקי החוק