פרק ח. השפעות אסורות על המצווה

פרק ח. השפעות אסורות על המצווה

כללי- המחוקק מעוניין למנוע מצבים בהם השפעות חיצוניות שונות תבאנה לעיוות רצונו של המצווה. לכן מתבטלת כל הוראה בצוואה אשר נעשתה בשל אותה השפעה אסורה. החוק קובע כי כל הוראת צוואה אשר נעשתה בשל אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה.

אונס ואיום- הכוונה במונח ''אונס'' היא למצב שבו הוראה כלשהי בצוואה נכתבה עקב כפייה, מתוך הכרח, ולא מתוך רצונו החופשי של המצווה; המצווה היה אנוס לכתוב הוראה זו. במונח ''איום'' הכוונה היא כי גורם חיצוני איים על המצווה ואיום זה גרם לו לכתוב הוראה כלשהי בצוואתו. יש להוכיח קשר של סיבה ותוצאה בין האונס והאיום שהופעלו על המצווה לבין ההוראה בצוואה.

השפעה בלתי הוגנת- גם הוראת צוואה שנכתבה בשל השפעה בלתי הוגנת- בטלה. לא כל השפעה היא בלתי הוגנת. לא מדובר בכל השפעה שהיא, למשל שכנוע אדם כי יכתוב צוואה או שיחות בין בני משפחה על הצוואה, אלא נדרש שההשפעה תהא בלתי הוגנת כדי לפסול את ההוראה. אין בפסיקה קביעה חד משמעית איזו השפעה תיחשב כבלתי הוגנת, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. גם כאן, יש להוכיח קשר של סיבה ותוצאה בין ההשפעה הבלתי לבין ההוראה.

תחבולה ותרמית- הכוונה היא להוראת צוואה שנעשתה כתוצאה מרמאות שהופעלה כלפי המצווה, הונאה, או תוך שימוש בתחבולה כלשהי. מעשים רבים יכולים לבוא בגדר התחבולה והתרמית, ובית המשפט יצטרך לקבוע בכל מקרה לגופו מה דינו של המעשה.

הסבר על פרקי החוק