פרק ז. עקרונות כלליים לגבי צוואות

×

הודעת שגיאה

לא ניתן ליצור את הקובץ.

פרק ז. עקרונות כלליים לגבי צוואות

 

ציינו כי מטרת המחוקק היא לקיים את רצון המצווה, כפי שביטא אותו בצוואתו. ואולם, מטרה נוספת עליה שם המחוקק דגש רב, היא המטרה של שמירה על חופש הרצון והבחירה המוחלטים של המצווה, בכדי להבטיח שהצוואה תיעשה כולה מרצונו החופשי והאמיתי, ללא כל השפעה או לחץ מצד גורמים חיצוניים וללא שום התחייבות מצד המצווה. לשם הגשמת מטרה זו קבע המחוקק עקרונות שונים בחוק הירושה. העקרונות הללו, המפורטים להלן, חלים על כל סוגי הצוואות.

החופש לצוות כל התחייבות לעשות צוואה, לשנות צוואה, לבטל צוואה או שלא לעשות אחד מאלה – אינה תופסת, כלומר אין לה כל תוקף ואין לפעול על פיה. הכוונה היא כי אין שום תוקף משפטי להתחייבות של אדם כי יעשה את אחד הדברים המנויים לעיל ואף אחד אינו רשאי לדרוש כי יבוצעו. החוק מאפשר לאדם לכתוב את צוואתו, לשנות אותה או לבטלה בכל עת, לפי בחירתו האישית. המטרה היא כי לכל אדם יהא חופש מוחלט לצוות, ללא חשש ממחויבות או מכבילה.

 הצוואה היא מעשה אישי בדומה לעיקרון החופש לצוות, גם כאן מקפיד המחוקק על שמירת הרצון החופשי של המצווה ועל כך שהצוואה תיעשה על ידו בלבד, באופן עצמאי. ניתן לחלק את ההסדר בחוק לשני חלקים:
1. צוואה חייבת להיעשות על ידי המצווה עצמו ולא על ידי אף אדם אחר.
2. הוראה כלשהי בצוואה הקובעת כי הצוואה תהיה תקפה אם אדם אחר יסכים לכך או ירצה בכך- בטלה.

אין להעביר לאדם אחר סמכות לקבוע מי ייהנה מהצוואה וכיצד-
ההסדר בחוק- ככלל, המחוקק אוסר על המצווה לקבוע בצוואתו כי אדם אחר, ולא המצווה עצמו, יקבע מי יהא זה שיזכה ברכוש המצווה בנכסיו. על המצווה להחליט על כך בעצמו. אסור למצווה גם לקבוע כי זוכה מסוים יירש אותו, אך לתת לאדם אחר לקבוע מה יהיה החלק שיירש אותו זוכה.

הסבר על פרקי החוק