חשיפה ארוכה

חשיפה ארוכה

צילומים נבחרים בנושא תוחלת החיים המתארכת

הצילומים המוצגים הם תוצר של תחרות הצילום חשיפה ארוכה, שהתקיימה בחודשים פברואר – מרץ 2019 והתמקדה בתוחלת החיים המתארכת בישראל.

הצילומים מציגים מבט ויזואלי על האוכלוסייה המבוגרת בישראל תוך התייחסות לאחד השינויים הבולטים שאנו חווים בחברה, והוא העלייה בתוחלת החיים המביאה עמה אתגרים אישיים, חברתיים ולאומיים שלא הכרנו בעבר.

התחרות הופקה על ידי ג'וינט -אשל ו-PHOTO IS:RAEL מתוך הבנה שהצילום הוא מדיום שיכול לשקף את המציאות הקיימת ולהציף צדדים ונושאים שיש להתייחס אליהם בפיתוח מענים לצורכי האוכלוסייה המבוגרת והמגוונת בישראל.

572 צלמים וחובבי צילום מגיל 16 ועד 90 השתתפו בתחרות והציגו את זווית הראייה שלהם בנושאים שונים: זיקנה פעילה, זוגיות, משפחה, בדידות, אושר, ייאוש, פעילות פנאי, תעסוקה, עוני, תחביבים, ירידה בתפקוד, חגיגות ימי הולדת, רב דוריות, רב תרבותיות, סוף חיים ועוד.

הצילומים המוצגים  נבחרו על ידי צוות שופטים מכובד שכלל את:

אלכס ליבק | צלם עיתונות וחתן פרס ישראל בצילום

מיכל חלבין | אמנית בינלאומית זוכת פרס קונסטנטינר לצילום

עודד וגנשטיין | צלם ומרצה העוסק במערכת היחסים שבין הזדקנות, זיכרון וגעגוע

ירון לונדון | עיתונאי          

אגי משעול | משוררת

מיה ענר | אוצרת ראשית PHOTO IS:RAEL

אייל לנדסמן | מייסד ומנהל אמנותי PHOTO IS:RAEL

יוסי היימן | מנכ"ל ג'וינט - אשל

 

להורדת קובץ קטלוג התמונות לחצו על השפה הרצויה: עברית | אנגלית 

 

ברצי גולדבלט | מקום ראשון

סבתא שלי - זכיתי לתעד אותה מתחילת איבוד צלילותה ועד מותה בגיל 92

צילום: ברצי גולדבלט 

צילום: ברצי גולדבלט 

צילום: ברצי גולדבלט


 

טלי נחשון דג | מקום שני

הצילום הוא חלק מפרויקט צילום בשם 'ונוס' שתיעד נשים בנות 80 פלוס. בפרויקט בחנתי את השינויים שעובר הגוף הנשי עם השנים ואת הנשיות בגילאים אלה.
ניסיתי לאתגר את מושג היופי העכשווי ואת התפיסה לפיה היופי גלום רק בגוף צעיר וחלק. 
הכתמים, הקמטים, השיער האפור והעור הרפוי מוצגים במלוא הדרם במטרה לייצר מחשבה וקבלה. 
רציתי לייצר נראות לנשיות מבוגרת, לפיזיות שאינה מקבלת ביטוי במדיה.

 

 

 

אביטל הירש | מקום שלישי

בירגיטה. גרה בימין משה. עלתה משוודיה.
התמונה היא חלק מסדרה בשם 'עלייה', נשים שביתן משמר את ארץ מוצאן. 

 

 

 

אלכס פרפורי | מקום רביעי

אני תמיד מחפשת את האותנטיות, את האנשים שחיים את האמת שלהם, שמרגישים שלמים עם עצמם.
הדור המבוגר עבר חיים שלמים, הם מכירים ובטוחים בעצמם הרבה יותר מהדור שלי שנמצא במצב מתמיד של מודעות וצורך להקרין את הדימוי המושלם של עצמו. 

מייקל - תייר גרמני שהגיע לביקור בתל אביב, וברוב זמנו שהה בחוף פרישמן. 

 

 

 

גלעד בר שלו
אני מצלם אנשים ומקומות במהלך שיטוט ברחוב תוך שמירה על גישה ישירה, כנה ומכבדת כלפי המצולמים וכלפי המקום.
במפגש האקראי וברגע הצילום יש הכרה הדדית וחיובית.

 

 

 

ענבל חלמיש
לרקוד כל הדרך.
רקדני סטפס מגיל פרישה ומעלה משתתפים בשיעורי ריקוד בקבוצת רקדנים רב גילית.
הריקוד מעניק להם אושר רב ותחושה שהם צעירים לנצח. 

 

 

 

אריאלה זיידמן
מלתחות חוף תל ברוך.
גבר מותח את יכולותיו ומתעלה מעל גילו. 

 

 

 

דריה לפין
אהבה מאוחרת. פטיה (פיטר) -  איתן כמו סלע, כמו פטרה, כמו פטיה. בן זוגה של אימי.  
אמא מכירה את פטיה מאז שהם למדו יחד באוניברסיטה בשנות השישים. האגדה מספרת שהיא הייתה הראשונה שלימדה אותו להתנשק.
מאז דרכם נפרדו, כל אח
ד הקים משפחה.
לפני כחמש שנים התאלמנו, נפגשו שוב לפני שלוש שנים, בשנות השבעים המאוחרות שלהם, ומאז לא נפרדו.

 

 

 

נאדין קדור 

 ما بين الرَفَاهَة والكفاءة - מה שבין הרווחה לסיפוק

ג'מיל, איש הדת עם המבט החודר והידיים המשולבות שעבדו הרבה והסתפקו במה שהיה, על רקע הכוכבים המייצגים את עולם השפע והרווחה המערבי.
זה בדיוק הקונפליקט שאני מגיעה ממנו כדרוזית צעירה במציאות התרבותית-דתית –דרוזית, ואלה הם האנשים המבוגרים המשמעותיים בחיי.

 

 

 

 

אלעד מלכה
96 שנים הפרידו בין בני אריאל לבין ״דודה אנמי״.
עורה נגע בעורו כשכל אחד מהם נמצא בקצה האחר של מחזור החיים.
התמונה צולמה ארבעה חודשים בלבד לפני שאנמי הסתלקה מן העולם בשיבה טובה.

 

 

 

מרב מרודי

שני הצדדים שלי:
סבתא דורה, הצד הרומני, וסבתא נורה, הצד העיראקי
.

צילום: מרב מרודי

צילום: מרב מרודי

 

 

ורה צ'רניך
אנה בת ה-93, נולדה בליטא, מתגוררת בכפר-סבא.

 

 

 

משה גרוס
חגיגת הכנת קניידלך לפסח בקיבוץ נחל עוז.
צולם באפריל 1980.

 

 

 

אנריקה רוטנברג
תחושותיי בהזדקנותי

 

 

 

יפית פלוזניק 
אבא שלי. אדם כריזמטי. במשך שנים רבות נלחם במחלת הסרטן. בגיל 85 נכנע למחלה ונפרד מבגדי העבודה.
מאדם עצמאי ואיש עשייה הפך לחולה סיעודי. 
התיעוד הצילומי הפך עבורי לכלי תרפי, ובעזרתו למדתי לקבל את הפגיעות והרגישות של אבא ושלי. 

 

 

 

יהב גמליאל 
בקצב הפלמנקו.
מבט אל מאחורי הקלעים לעבר רקדניות פלמנקו ותיקות, רגע לפני העלייה לבמה.
הפלמנקו מעלה את הדופק ומעורר בכל פעם מחדש את רוח הנעורים. 

 

 

עומר מסינגר 
חשיפה ארוכה -  תפקידה להוציא פרטים מהצללים אל פני השטח הגלוי או לחילופין להעצים את תחושת התנועה בפריים.
בשני המקרים ישנה העשרה של מידע והקבלה לתהליך נפשי המבקש להרפות מאחיזתנו במקומות שאינם ניתנים לשליטה ובראשם הכניעה והקבלה של המוות.

בתמונה מתועדת סבתא שלי. המוות נוכח בצורה מאוזנת לחיים המלאים הניכרים בכל אטום בגופה, ההקפאה נוכחת כמו התנועה.
הכול עשיר, הרמוני ומתקיים בו זמנית.

 

 

 

נגה אור ים
מקלחות משותפות. בצילום מתועדת אמי ישובה על רצפת האמבט. כילדה בקיבוץ הייתה מתרחצת במשותף עם בני גילה.
כעת היא שרועה לבדה בין אריחי האמבטיה. מולה אני, מבועתת מהמחשבה על היום שבו אצטרך לקלח אותה בעצמי.

 

 

 

שי אלוני
משענת זרה. הם הגיעו ממדינות שונות, הרחק מעבר לים. הם בעלי דתות ומנהגים שונים. דוברי שפות מגוונות, שהחיפוש אחר פרנסה ועתיד מבטיח לילדיהם הרחיק אותם למשך שנים ממשפחתם והביאם אל משפחותינו. הם מביאים עימם סבלנות, מסירות, הבנה, רגישות, נאמנות ונתינה אין קץ. מהר מאוד הם הופכים לחלק מהמשפחה ולקרובים ביותר לאנשים היקרים לנו שאותם הם סועדים. על פניו נראה לנו הסידור מצוין. אך מה עם המטופלים עצמם? האם גם הם מרוצים כמונו מהסידור? ומה זה אומר עלינו כחברה?

 

קונדאן פארמאר, בן 38, פועל במפעל לאופטיקה, נולד בהודו. הגיע ארצה ב- 2011, השאיר בביתו שני ילדים ואישה. מטפל באלוף יצחק פונדק בן 101. כפר יונה 2013

 

 

 


אסף פרידמן
בתיה קבסניקוב, נולדה במולדובה בשנת 1924. עלתה לארץ בשנת 1993.
הייתה 'וטרנית', ששירתה מגיל 17 בצבא האדום ולחמה במלחמת העולם השנייה לצד בנות הברית.
השתייכה ליחידת תמיכה ועסקה בתיקון בגדים ונעליים.
בתיה נפטרה במהלך פרויקט הצילום.