החוק קובע ארבע דרכים אפשריות בהן אדם יכול לערוך צוואה. כדי שצוואה תהא תקפה, היא צריכה להיערך לפי אחת הדרכים הללו. ארבע הדרכים הן: צוואה בכתב-יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל-פה. הבחירה באיזו דרך לערוך את הצוואה נתונה לבחירתו המוחלטת של המצווה, אך זאת פרט לצוואה בעל-פה, אותה מותר לערוך רק בנסיבות מסוימות המפורטות בחוק. לכל צורות הצוואה תוקף משפטי זהה, ופרט לצוואה בעל-פה, כל אדם יכול לבחור, לפי העדפתו האישית, באיזו דרך לערוך את צוואתו. להלן הפירוט של ארבע הדרכים לעריכת צוואה.
האפשרות הראשונה: צוואה בכתב יד
צוואה בכתב יד היא צוואה הכתובה בכתב ידו של המצווה. כל שעל המצווה לעשות הוא לכתוב במסמך הצוואה את כל שהוא רוצה לצוות ולהוסיף לכך תאריך וחתימה. אין צורך בעדים או בעורך דין. לכן, עריכת צוואה בכתב יד היא הדרך הקלה והפשוטה ביותר להכנת צוואה וכל אדם יכול לערוך אותה באופן עצמאי וללא עלויות.
הכללים לעריכת צוואה בכתב יד- צוואה בכתב יד תיערך לפי הכללים הללו:
1) הצוואה כולה צריכה להיות כתובה בכתב ידו של המצווה. אין להדפיס את הצוואה במכונת כתיבה או במחשב. כתב היד חייב להיות של המצווה בלבד ולא של אף אדם אחר.
2) על הצוואה יש לכתוב את התאריך שבו נעשתה, בכתב ידו של המצווה. דרישת התאריך נועדה כדי לקבוע את מועד עריכת הצוואה [רק הצוואה האחרונה תופסת].
3) על הצוואה צריכה להופיע חתימתו של המצווה בכתב ידו.
האפשרות השנייה: צוואה בעדים
צוואה בעדים היא צוואה הנערכת במעמד שני אנשים שהמצווה קבע כי הם העדים לצוואתו. העדים נמצאים עם המצווה בזמן שהוא מצהיר כי זו צוואתו וחותם עליה. מטרתם לסייע בהוכחה כי הצוואה היא אכן צוואת המצווה וכי הם היו עדים לכך שהוא זה שחתם עליה. לכן גם הם חותמים עליה. כל זאת נועד כדי להוכיח את אמיתות הצוואה וכי היא נעשתה מרצונו החופשי של המצווה. צוואה בעדים גם היא דרך קלה, יחסית, לעריכת צוואה, ואינה כרוכה בעלויות כלשהן.
הכללים לעריכת צוואה בעדים- צוואה בעדים תיערך לפי הכללים הללו:
1) הצוואה חייבת להיות בכתב, אך לאו דווקא בכתב יד. ניתן להדפיסה במכונת כתיבה או במחשב.
2) על הצוואה יש לכתוב את התאריך בו נעשתה. גם התאריך יכול שלא להיכתב בכתב יד.
3) על המצווה להצהיר בפני שני עדים כי זו צוואתו. לאחר מכן, חותם המצווה על הצוואה בכתב ידו בפני שני עדים אלה.
4) באותו מעמד, כלומר מיד לאחר הצהרת המצווה וחתימתו על הצוואה, מאשרים העדים בחתימה בכתב ידם על גבי הצוואה כי המצווה הצהיר שזו צוואתו וחתם בפניהם על הצוואה.
הצהרת המצווה- המצווה חייב להצהיר, בפני שני העדים, כי הצוואה המונחת בפניו, עליה הוא עומד לחתום, היא אכן צוואתו. בעניין בנדל נפסק כי המצווה יכול להצהיר זאת במלים שיבחר, כל עוד ברור מן ההצהרה כי הוא מצהיר שמדובר בצוואתו.
חתימת המצווה- לאחר שהצהיר המצווה על כך שמדובר בצוואתו, הוא חותם עליה. גם החתימה על הצוואה, כמו ההצהרה, נעשית בפני שני העדים. החתימה חייבת להיות בכתב ידו של המצווה.
העדים- העדים לצוואה בעדים צריכים להיות בני שמונה עשרה ומעלה וכן אסור שיהיו פסולי דין. בנוסף, אסור שהעד או בן זוגו יהיה אדם הנהנה מן הצוואה, כלומר אדם שהמצווה ציווה לו דבר מה בצוואתו. במידה והמצווה ציווה דבר מה לאדם ששימש כעד לצוואה, או לבן זוגו של העד, הוראת הצוואה הזו לטובת העד או בן הזוג- בטלה.
הפעולות הנדרשות מהמצווה ומהעדים- סדר הדברים הוא כדלהלן: קודם כל המצווה מצהיר כי זו צוואתו וחותם עליה בפני העדים. לאחר מכן תורם של העדים לאשר בכתב ידם על גבי הצוואה כי המצווה הצהיר וחתם כך. חשוב להקפיד כי הדברים ייעשו בסדר זה בלבד וכי כל הפעולות הללו תבוצענה באותו מעמד, כלומר באותה הזדמנות ולא בפרקי זמן שונים. הצוואה חייבת להיערך בפני שני עדים. העדים שניהם צריכים לחתום על גבי הצוואה. חשוב מאוד לציין כי העדים לא צריכים לדעת מהו תוכן הצוואה או האם המצווה צלול בדעתו.
האפשרות השלישית: צוואה בפני רשות כללי- צוואה בפני רשות היא צוואה המוגשת לגורם רשמי כלשהו: שופט, חבר בית דין דתי, רשם בבית המשפט או נוטריון, או נעשית באמצעותו.
הכללים לעריכת צוואה בפני רשות- קיימות שתי דרכים לעריכת צוואה בפני רשות:
1) הדרך הראשונה היא באמצעות אמירת דברי הצוואה בעל פה, על ידי המצווה עצמו, בפני שופט, חבר בית דין דתי, רשם או נוטריון.
2) הדרך השנייה היא באמצעות הגשת הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט, חבר בית דין דתי, רשם או נוטריון. נכנה את בעלי התפקידים הללו (שופט, חבר בית דין דתי, רשם או נוטריון) בשם: נציג הרשות.
סדר הפעולות- ראשית, המצווה יאמר לנציג הרשות את צוואתו או יגיש לו אותה בכתב. לאחר מכן, נציג הרשות ייקרא בפני המצווה את הצוואה. המצווה יצהיר כי זו אכן צוואתו. בשלב הבא נציג הרשות יאשר על פני הצוואה שהיא נרשמה ושהמצווה הצהיר כי זו צוואתו. המצווה רשאי לקרוא את הצוואה או את תרגומה בעצמו, במקום שנציג הרשות יעשה זאת. חשוב לציין כי את הפעולות המוטלות על המצווה בחוק, אכן יעשה המצווה, ולא כל אדם אחר שנשלח מטעמו.
שפת הצוואה- במידה והצוואה נכתבה בשפה שהמצווה אינו מבין, למשל במקרה בו נוטריון ערך צוואה בעברית למצווה שאינו שולט בשפה העברית, חובה על נציג הרשות להקריא את הצוואה בפני המצווה בשפה שהוא מבין, באמצעות מתרגם.
חתימה- אין צורך בחתימת המצווה על צוואה בפני רשות.
אגרה- עריכת צוואה בפני רשות כרוכה בתשלום אגרה. לפירוט סכומי האגרה
האפשרות הרביעית: צוואה בעל-פה
צוואה בעל פה היא צוואה הנאמרת בעל פה על ידי המצווה, בפני שני עדים, מבלי שהוא עצמו יצטרך להכין כל מסמך כתוב. האפשרות לערוך צוואה בעל פה פתוחה רק בפני מי שהוא שכיב מרע או מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות. אפשרות זו נועדה למקרים בהם אין לאדם כל יכולת, בשל מצבו, לערוך צוואה באחת משלוש הדרכים האחרות. הכוונה היא להעניק לשכיב המרע או למי שרואה עצמו מול פני המוות הזדמנות להביע את רצונו האחרון וללכת לעולמו בידיעה כי הוא יקוים. עיקרון חשוב זה נובע מן המשפט העברי.
מיהו שכיב מרע?- אדם גוסס, הנמצא על ערש דווי ועומד למות.
מיהו אדם הרואה עצמו מול פני המוות?- אדם הנכנס למצב מסוכן; למשל, חייל בקרב, ימאי בסערה, אדם החווה רעידת אדמה קשה ועוד. החוק קובע כי נדרש ש''אדם יראה עצמו'' כעומד מול פני המוות, כלומר - שהאדם, מבחינת תחושתו האישית, סובייקטיבית, ירגיש כי הוא נמצא במצב המסוכן לחייו. בנוסף, נדרש שתהיינה ''נסיבות המצדיקות זאת'', כלומר שמבחינה אובייקטיבית ונייטרלית יהיה אכן מדובר במצב שבו הוא נמצא מול פני המוות ושתהיה לכך אחיזה במציאות.
הכללים לעריכת צוואה בעל פה- שכיב מרע ומי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל-פה בפני שני עדים המבינים את שפתו. העדים צריכים לרשום את דברי המצווה בזיכרון דברים מהר ככל הניתן לאחר שצווו להם. העדים חותמים שניהם על זיכרון הדברים ומפקידים אותו בבית המשפט. במידה ועבר חודש מאז שחלפו הנסיבות שהצדיקו את כתיבת הצוואה בעל פה, והמצווה עודנו בחיים, הצוואה בעל פה מתבטלת. כך ייתכן, למשל, במקרה בו אדם ששכב על ערש דווי ולפתע החלים או אדם ששרד לאחר רעידת אדמה קשה וכדומה.
העדים- לעדים תפקיד קריטי בצוואה בעל פה, שכן הם היחידים שבידם ההוכחה לאמיתותה, היות ואין לה כל תיעוד בכתב על ידי המצווה. לכן החוק דורש כי שני העדים יבינו את שפת המצווה. כן מחובתם לערוך זיכרון דברים בכתב, מהר ככל הניתן לאחר שצוותה להם הצוואה, ובו לפרט את דברי המנוח בדיוק מקסימלי. העדים צריכים גם לחתום על זיכרון הדברים ולהפקידו בבית המשפט. בצוואה בעל פה מותר כי העד או בן זוגו ייהנו מהצוואה וכי המצווה יצווה לטובתם דבר כלשהו בצוואתו.
לפרקים הקודמים:
פרק א. מהי ירושה על פי צוואה?
פרק ב. מי רשאי לערוך צוואה?
לפרקים הבאים:
|
הגדל
הקטן
